החלטה בתיק ב"ש 7085/08

1.       לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 17.3.08, בדבר מעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 1008/08. בקשה זו הוגשה לאחר שערר, אשר הוגש על-ידי המבקשים לבית-המשפט העליון בבש"פ 6606/08, נדחה ביום 6.8.08, ובית המשפט העליון קבע, במסגרת החלטתו, כי שאלת חלופת המעצר תיבחן על-ידי פעם נוספת לאחר קבלת תסקיר מעצר.

אסקור תחילה את השתלשלות ההליכים בבקשה למעצרם של המבקשים: בבקשת המשיבה למעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים בתיק ב"ש 7030/08, בבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים ביום 16.9.08 בתיק ב"ש 7085/08, בערר שהגישו הללו לבית-המשפט העליון בתיק בש"פ 6606/08; ובבקשה השנייה לעיון חוזר שהוגשה על-ידם בגדרו של ב"ש 7085/08.

האישום

2.      בכתב-האישום בת"פ 1008/08 הואשמו המבקשים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ותקיפת עובד ציבור - לפי סעיפים 332(3), 329(א)(2) ו-381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העבירות המיוחסות למבקשים בוצעו ביום 3.3.08, בצהרי היום, במהלך התפרעות רבתי אלימה שאירעה ברח' צלאח א-דין בירושלים. בכתב-האישום נטען, כי במהלך ההתפרעות האמורה נחסם הרחוב בידי מספר צעירים, באמצעות מכולות אשפה שנגררו לרוחב שני נתיביו והובערו באש. בסמוך לאחר מכן, הגיעה למקום מכונית מסוג "טויוטה יאריס", המשמשת את מחלקת הפיקוח על החניה של עיריית ירושלים. ברכב נהג פקח חניה, ולצדו ישבה פקחית חניה, שניהם לבושי מדים. כאשר הגיעה המכונית לאזור החסימה, האט נהגה את מהירות הנסיעה וניסה לאתר נתיב הימלטות. בשלב זה התגודדו במקום מספר רב של צעירים, ביניהם המבקשים, אשר זיהו את נוסעי הרכב כפקחי עירייה והחלו ליידות אבנים רבות לעברם.

עוד נטען בכתב-האישום, כי במהלך ההתפרעות האמורה נטל מבקש 1 אבן בידו, רץ אחר הרכב והשליך אותה בעוצמה לעבר החלון האחורי ממרחק של כשני מטרים, וכי כתוצאה מפגיעת האבן נופץ החלון לרסיסים. בה בעת, הרים מבקש 2 אבן מן הכביש ויידה אותה לעבר הרכב ממרחק של כעשרה מטרים. האבן פגעה בחלקו האחורי של הרכב. בעת שהמבקשים 1-2 ומתפרעים נוספים יידו אבנים לעבר הרכב, התקרב התקרב לרכב נאשם 3, שהנו קטין, והחל לחבוט בחלונותיו בעוצמה באמצעות אלת עץ. נהג הרכב הצליח, בתושייה רבה, לעקוף את מכולות האשפה אגב נסיעה על המדרכה, ונחלץ מהמקום. כתוצאה מיידוי האבנים והחבטות בו, ספג הרכב פגיעות קשות ושמשותיו הקדמיות והאחוריות נופצו.

ההחלטה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים

3.       בהחלטה מיום 17.3.08 בבקשה למעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים, בתיק ב"ש 7030/08, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של כל אחד מהשניים, המקימות סיכוי סביר להרשעתם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, במהלך ההתפרעות ההמונית האמורה. תשתית הראיות לכאורה התבססה על הודאות שמסרו המבקשים בחקירה המשטרתית, ועל הנצחת האירוע בסרט וידאו, שאף הוקרן בכל מהדורות החדשות. כן נקבע באותה החלטה, כי העבירה האמורה מקימה נגד המבקשים עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת מחמת הסיכון הממשי הנשקף מהם לביטחון הציבור, אשר נלמד מאופי המעשים, ולאור ביצוע עבירה תוך שימוש בנשק קר. עוד נקבע, כי בנסיבותיו של המקרה דנן חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המבקשים, של שחרור בערובה בתנאי "מעצר בית" בבית הוריהם, לא תשיג את תכלית המעצר כלל ועיקר.

בשולי ההחלטה צוין, כי במכלול השיקולים בדבר מעצרם של המבקשים, ניתן להניח שהליכים בתיק הנדון יסתיימו בפרק זמן קצר, שכן תשתית הראיות המפלילה את המבקשים נסמכת, כאמור, על הודאתם ועל הנצחת מעשיהם בתצלומים.

4.       בהחלטה מיום 15.4.08 נעצר עד לתום ההליכים הנאשם הנוסף, הקטין, אשר משפטו הסתיים בהמשך בהסדר טיעון לפיו נידון לתשעה חודשי מאסר בפועל ולמאסר על-תנאי.

הבקשה הראשונה לעיון חוזר

5.         לאחר שהחליפו ייצוג משפטי, הגישו המבקשים ביום 19.6.08 באמצעות באת-כוחם דהיום, עו"ד ל' צמל, בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרם, בתיק ב"ש  7085/08. בבקשה האמורה שבו ועתרו המבקשים לשחררם בערובה לחלופת מעצר של "מעצר בית". בבקשה לעיון חוזר טענו המבקשים, כי חל שינוי בנסיבות, בכך שהנאשם השלישי, הקטין, הגיע עם התביעה להסדר טיעון, לפיו יושת עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים; ובכך שבמקרים דומים אחרים, שנדונו בהחלטות בבש"פ 4467/08, פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.5.08), ובבש"פ 4469/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.5.08), שוחררו בערובה צעירים יהודים שיוחסו להם עבירות אלימות חמורות של תקיפת צעירים ערבים בשכונת פסגת זאב בירושלים.

6.       בהחלטתי מיום 8.7.08 נדחתה הבקשה לעיון חוזר. בהחלטה האמורה ציינתי, כי העובדה שהנאשם הנוסף, הקטין, הגיע עם המאשימה להסדר טיעון, אינה מקימה עילה לעיון חוזר בעניינם של המבקשים, ובפרט כשהקטין לא שוחרר ממעצרו,  וכאשר שיקולי הענישה בעניינם של קטינים הנם שונים מאלו בעניינם של בגירים. עוד ציינתי באותה החלטה, כי החלטות שניתנו בעניינם של נאשמים אחרים, באירועים נפרדים ושונים, אינה מצביעה על אפליה המצדיקה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרם של המבקשים.

החלטת בית-המשפט העליון בערר

7.       על ההחלטה מיום 8.7.08, לדחות את הבקשה לעיון חוזר, הגישו המבקשים ערר לבית-המשפט העליון בתיק בש"פ 6606/08. הם טענו, כי היה מקום לשחררם בערובה נוכח גילם הצעיר, תיפקודם הנורמטיבי, וביצוע העבירה ב"להט הרגע", ולא כמעשה מתוכנן; כי הם מופלים לרעה הן ביחס לנאשם השלישי, הקטין, והן ביחס  לנאשמים בפרשיות חמורות שנדונו בהחלטות בית-המשפט העליון בבש"פ 4467/08 ובבש"פ 4469/08 (לעיל); וכי ההנחה שמשפטם יסתיים בפרק זמן קצר - שעמדה ביסוד ההחלטה למעצרם עד לתום ההליכים - לא הייתה מבוססת.

8.       בהחלטתו מיום 6.8.08 דחה כב' השופט דנציגר את הערר, אך קבע כי יש להזמין תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר.

בית-המשפט העליון ציין בהחלטתו, כי "מעשיהם של העוררים [המבקשים דנן - י' נ'] מעידים על מסוכנתם הרבה לשלום הציבור, ולא מצאתי כי יש בחלופת מעצר כלשהי כעת כדי להפיג את מסוכנותם, חרף העובדה כי הם נעדרי הרשעות קודמות" (פיסקה 23 סיפא להחלטה).  כן דחה בית-המשפט העליון את טענת האפליה, הן לגבי הנאשם השלישי בתיק דנן - בהדגישו כי הלה נעצר עד לתום משפטו ונידון לתשעה חודשי מאסר, וכי עובדה זו "מחלישה אף היא את טענת העוררים כי הם מופלים לרעה"; והן לגבי האירועים בשכונת פסגת זאב, בציינו כי בפרשה האמורה, שהיא מעוררת שאט נפש, שוחררו ל"מעצר בית" בשלב ראשון רק הנאשמים הקטינים, ובשלב שני - לאחר המלצה חיובית בתסקירי מעצר - גם הבגירים, בכפוף למגבלות רבות. בית-המשפט העליון הוסיף וציין, כי בהחלטתו הביא בחשבון את העובדה שמשפטם של המבקשים לא צפוי להימשך זמן רב. יחד-עם זאת, סבר בית-המשפט העליון, כי לנוכח גילם הצעיר של המבקשים והעובדה שאין לחובתם עבר פלילי, יש מקום להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינם, אשר יבחן את מסוכנתם ואת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. לפיכך, החליט בית-המשפט העליון לדחות את הערר, אך הורה על הגשת תסקיר מעצר, ועל בחינת אפשרות שחרורם של המבקשים לחלופת מעצר לאחר קבלת התסקיר.

תסקירי המעצר

9.       מבקש 1, מחמוד שוויקי, יליד 5.2.88, הנו רווק המתגורר עם משפחתו המורחבת באבו-טור. הוא סיים  עשר שנות לימוד, ולאחר מכן עבד בעבודות מזדמנות לשם תמיכה במשפחתו. עובר למעצרו עבד בשעות הבוקר בחנות תקליטים שבבעלות משפחתו, וכן בבית מאפה הממוקם בבית המשפחה. שירות המבחן העריך בתסקיר המעצר, כי מבקש 1 פעל באירוע הנדון ללא שיקול דעת ומתוך התלהבות, והתרשם כי אם ישוחרר הלה ממעצרו יקפיד לשמור על התנאים המגבילים שיוטלו עליו, יופחת הסיכון להישנות מעשים דומים בעתיד. על-כן המליץ שירות המבחן, לשחרר את המשיב בערובה ל"מעצר בית" בבית הוריו, זאת תחת איזוק אלקטרוני, ואף לאפשר לו לעבוד בבית המאפה הממקום מעל לבית המשפחה. שירות המבחן הציע, כי השחרור בערובה יהיה תחת פיקוח הוריו של מבקש 1, וכי האח סמיר, שאמנם יש לו עבירה ביטחונית משנת 1992, שבגינה נידון למאסר בפועל, יוכל לשמש כערב נוסף. השלושה התייצבו בבית-המשפט והביעו נכונות לפקח על המבקש.  

10.     המבקש 2, בלאל וערי, יליד 17.3.79, הנו רווק המתגורר עם משפחתו המורחבת בשכונת ואדי ג'וז בירושלים. הוא סיים 12 שנות לימוד, ועם תום לימודיו ועד למעצרו עבד במספרה שבבעלות אביו. שירות המבחן התרשם בתסקיר המעצר, כי מעשיו של המבקש המתוארים בכתב-האישום אינם מהווים דפוס קבוע ומאפיין בהתנהלותו, והעריך כי הסיכון להישנות התנהגות מעין זו בעתיד הוא נמוך. על-כן, המליץ שירות המבחן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר של "מעצר בית" בבית הוריו, בפיקוח אמו ואחותו, אשר הביעו נכונותן לכך. הואיל ואביו של המבקש הנו כבד שמיעה, לא סבר שירות המבחן כי הלה יוכל לפקח על המבקש באורח אפקטיבי.